תהליך קבלת רשיון מוהל מוסמך
ניתן לראות גירסה מעוצבת של הדף כאן
שלב 0: פתיחת תיק
עקרונית צריך להגיש לרבנות את כל הטפסים המופיעים באתר[1] בנוסף לאישור מרב עיר, צילום ת.ז, אישור על ליווי מוהל 50 בריתות (הם מעבירים גם עם נוסח בריתות רבות) וגם אישור מהמורה המלווה בבריתות שאותו כתבת על טופס הבריתות. בנוסף יש אגרה של 97₪ אבל הם לא מלחיצים ולא מתנים מעבר שלב בתשלום האגרה אלא זה תנאי לקבלת התעודה.
למעשה בשביל שיפתחו את התיק ותוכלו להתקדם בתהליך, הטופס שהכי חשוב להם הוא הטבלת בריתות והמלצת המוהל המלווה. עקרונית צריך 10 בריתות מלאות ועוד 20 חלקיות. עם החלקיות הם יותר מתגמשים, ובפרט שאפשר לומר להם שכל ברית מלאה שוות ערך ל4 בריתות חלקיות לפחות. ישנם מספר מוהלים שגם ב12 בריתות אשרו להם.
את כל הטפסים צריך לשלוח למזכירה אורית במייל orita@rab.gov.il וכדאי לוודא בטלפון 025313131 שלוחה 7 שהדברים הגיעו. היא גם עוברת איתך ומסבירה מה חסר. חשוב לציין לגבי החיסון צהבת שמשנה מסוימת (באזור שנת 1990 בערך, לא בררתי בדיוק) התחילו לחסן תינוקות את החיסון הזה, ולכן בדיקת נוגדנים בדם אמורה למצוא את זה. עקרונית זה מספיק להם אם אתם לא רוצים לקבל 3 חיסונים.
את האגרה אפשר לשלם גם באתר https://doar.israelpost.co.il/voucher כשמעלים צילום של הטופס.
שלב 1: מבחן הלכתי ברבנות.
לאחר פתיחת התיק הרב מורסיאנו ממחלקת בריתות יתקשר לעדכן שכל הטפסים והאישורים תקינים ויקבע לך תאריך למבחן ההלכתי. המבחן הוא בעל פה בפני שני רבנים, כאשר החומר הוא הלכות מילה ביו"ד ומילה בשבת באו"ח סימן שלא. מקבלים תשובה במקום אם עברת.
המבחן עקרונית מכוון שאלות למעשה. הם כן מצפים לדעת מקורות ובפרט שו"ע רמ"א, אבל לא יהיו שאלות על מקרים משונים מהפת"ש וכדו', אלא שאלות מעשיות. הכי טוב זה סיכום קצר של הגמרא ומחלוקת ראשונים העיקרית, שו"ע רמ"א ולמעשה מה נוהגים אשכנזים ספרדים והדעות בנושא.
שאלות ותשובות מצורף בהמשך.
שלב 2: ביצוע ברית בפני מפקח
אם עברת את המבחן הראשון תקבל טלפון מהרב מורסיאנו/מכתב שיודיע לך מי המפקח שלך, בהתאם לאזור מגורים שלך. ברגע שתהיה לך ברית תתאם איתו. לפני הברית יינתן שאלון על כל מיני נושאים רפואיים – איך עושים ברית בהידרוצל, היפו וכו', ואיפה אתה עושה סטריליזציה. לא זוכר לגמרי את השאלות.
שלב 3: מבחן רפואי
לאחר כשבועיים תקבל הודעה אם עברת את הברית מבחן וייקבע לך מבחן רפואי ברבנות. דומה במתכונת שלו למבחן ההלכתי- בעל פה מול 3 רופאים ורבנים. מצ"ב חוברת של הרב נחמנסון על הנושאים הרפואיים,[2] וישנו פירוט רפואי גם בספרו של פרופ' סודי נמיר 'וימל אברהם' ובספר אוצר הברית כרך ג. תקבל תשובה במקום שעברת בע"ה, ותוך שבועיים תקבל את התעודה הביתה. שאלות ותשובות בסוף הקובץ, וכן סיכום קצר שלי לחלק מהנושאים.
דברים שצריך להביא למבחן הרפואי (מה שמופיע במכתב שהם שולחים):
-
שני מערכות כלים לביצוע ברית (סטרילי)
-
חומר לימוד רפואי שממנו למדת לבחנה
-
הוכחה שיש בידך סטריליזטור או הוכחה בכתב שהנך עושה סטריליזציה, באיזה תדירות וממתי
-
נא הבא עמך את ההנחיות שאתה נותן להורים לאחר הברית
-
טופס פירוט ביצוע בריתות
-
שתי תמונות פספורט
צריך כמובן שפופרת ומוסקיטו. מומלץ תחבושות מיוחדות לעצירת דימום, מד חום, דף הנחיות מודפס וכו' וכו'
מבקשים תמונות פספורט, אך בפועל אורית פשוט סורקת את זה למחשב. אז מי שרוצה לחסוך זמן וכסף, שיצלם את עצמו באיכות טובה בגודל המתאים וישלח לה במייל. היא אמרה שזה בסדר.
שלב 4: חידוש רישיון
הרישיון שמתקבל בשלב 3 הוא זמני לשנה, אחריה צריך שוב לעבור מפקח ומבחן רפואי (בלי הלכתי).
[1] נכון להיום, בכתובת: https://www.gov.il/he/departments/general/meida_brit2
[2] https://drive.google.com/file/d/11zXJ6z-vxSVRw5XiljcKc-7U26dl5yIq/view?usp=sharing
שאלות ותשובות למבחן ההלכתי
סימן רסא
האם מותר לקחת תשלום על ברית?
הרמ"א ברסא, א הביא מתשובת הרשב"א שאין לקחת תשלום על ברית ואם אין מוהל אחר ב"ד כופים אותו למול ובפת"ש הביא בשם היעב"ץ שמותר אף להטעותו ולהבטיח לו שכר. ערוך השולחן הביא מנהג שיש מוהל קבוע לעיר שמשלמים לו מקופת העיר עבור כל מילה וכתב שזה מנהג טוב בזמנו (שככל הנראה לא היה מוהלים ולא היו מוכנים לבטל מעבודתם כדי למול, דבר שהיום לא נכון).
בילקוט יוסף הביא שאמנם לא ראוי לקחת שכר על המילה אבל כן על הנסיעות וכן שכר בטלה על מה שמגיע לראות את התינוק לפני וכו'. במילה שלמה הביא מהרב אלישיב ש"לא נהגו לבקש וכמה שנותנים נותנים" אך שנראה שמותר לו לבקש לא על המילה אלא על זה שהם רוצים דווקא אותו למוהל, זה שהוא חייב להגיע בזמן שהוא קבעו וכן בגלל שכר הריפוי כמו שהתירו לרופא לקחת. ויש סיפורים על מוהלים שנפטרו ובאו בחלום לבקש את תשלומם. וכן הביא בשם הרב אבא שאול שאם היו מביאים את התינוק אליהם למול היו חייבים למול בחינם, אך מכיוון שיש את כל המעטפת מותר להם לקחת שכר אך ראוי שלא.
סימן רסב
נימול בלילה ותוך ח'
הב"י (רסב, א) מביא שמכיוון שכאשר מל בלילה לא יצא י"ח לכאורה יהיה צריך לעשות הטפת דם ברית וכן פסק בהגמ"י, אלא ששאר הפוסקים לא הביאו זאת ועוד שבמפורש כתב הרא"ש שהמל בתוך ח' לא צריך להטיף. לכן הב"י סובר שגם בלילה לא צריך להטיף וכך מעמיד את המשנה במגילה כ' שמה שכתוב שאם עשו בלילה לא יצא הכוונה לשאר הדברים המנויים שם ולא למילה. לעומתו הרמ"א בדרכ"מ וכן פסק ברמ"א רוצה לחלק שבתוך ח' יותר קל מאשר מלו בלילה, ולכן בתוך ח' לא מטיפים דם ברית ובלילה כן מטיפים.
הש"ך והט"ז נחלקו על הרמ"א וכתבו שאין חילוק ביניהם ולכן צריך להטיף דם בשניהם. הש"ך מקשה גם שאם בתוך ח' יוצאים ידי חובה אזי היה צריך כמו הגמרא במנחות עב שמילה לא תדחה שבת. וכן כתב להחמיר המשנה הלכות
לעומתם השאגת אריה גם סובר שלא יצא בתוך ח' כמו במל בלילה אלא שלא צריך להטיף דם ברית מכיוון שאבדו את מצוות מילה. ערוה"ש ברס"ב, ה חולק על השאגת אריה וכותב שצריך להטיף דם ברית כי זה לא שונה מנולד מהול או שמלו גוי שמטיפים דם ברית. גם דחה את ראיית הש"ך ממנחות וכתב שזה רק לחד מ"ד. ביבי"א ז, כד פסק כמו הב"י והשאגת אריה שלא צריך להטיף ושב ואל תעשה עדיף.
סיכום: לדעת הב"י לא צריך להטיף כלל וכן פסק השאגת אריה והגרע"י, לדעת הרמ"א במל בלילה צריך להטיף ותוך ח' לא צריך ולדעת הש"ך ט"ז ערוה"ש צריך להטיף בשניהם. בספר זאת בריתי כתב להטיף בשניהם בחול וללא ברכה.
לידת יוצא דופן
הגמרא בשבת קלה, א מביאה מימרא מרב אסי שכל שאמו טמאה טומאת לידה מלים לח' שנאמר "וטמאה.. וביום השמיני ימול". מקשה הגמרא שהרי נחלקו רב הונא ורב חייא על יוצא דופן האם מלים אותו בשבת אבל לא דנו האם מלים אותו ליום השמיני, ועונה הגמרא שאין הכי נמי, זה תלוי במחלוקת הזאת. רבינו יונה הכריע שלא מלים אותו בשמיני, אך הרי"ף כתב שזה ספק ולכן מלים בשמיני, אך לא מלים בשבת וכן פסקו רא"ש רמב"ם ושוע ברסב, ד וברסו, י לעניין שבת.
יש לציין שביבי"א ח, כג, ט וכן בתשובות והנהגות וציץ אליעזר כתבו שמותר למול יוצא דופן ביו"ט שני של גלויות, כי יש כאן ס"ס – ספק האם מלים ביו"ט שני של גלויות (מחלוקת רא"ש ושו"ע שאסרו לעומת רמב"ם ש"ך וכן הכריעו נו"ב וחת"ס בספק יום שמיני, ראה רסו, ח). לעומת זאת בשבט הלוי החמיר כי כל מה שהתירו זה רק בספק יותר שמיני
סימן רסג
שאלות בנות זמננו – מה נחשב חום תקין, ענייני צהבת ועוד.
חום: המשנה בשבת קלז, א מביאה שקטן החולה לא מוהלים אותו עד שמבריא. ובגמרא מביאים את דברי שמואל "חלצתו חמה (יצא ממנו החום הגבוה) נותנין לו כל ז להברותו" בגמרא הסתפקו האם ז מעת לעת או לא ולא הכריעו. הרא"ש הכריע מספק שצריך מעת לעת והרי"ף פסק שכן הוכרע שמעת לעת והסביר הר"ן שזה לפי הגמרא ביבמות עא שתובא להלן. (אך הקורבן נתנאל העיר שזה רק לחד מ"ד שם ולכן הרא"ש כתב שמספק פוסקים)
מפשט הגמרא רואים שחום מוגדר חולי שבכל הגוף. וכן פסק השו"ע ברסב, ב. בספר לב אברהם לד"ר אברהם שטיינברג הביא מזוכר הברית שמעל 37.5 זה מוגדר וחום ומתחילים למנות רק לאחר שהחום ירד לגמרי ולאו דווקא ערך זה (מפי הרב אבא שאול, הרב אוירבעך והציץ אליעזר שכתב כן בעצמו בשו"ת שלו יג, פב). בציץ אליעזר הוסיף שאם החום נבע מסיבות חיצוניות שעוברות מיד כגון מזג האוויר או מעט התייבשות אין זה מוגדר חולי שצריך להמתין זמעל"ע וחלק עליו המשנה הלכות (יב, קסט) וכתב שברגע שהיה חום הגוף נחלש ולא משנה מהי הסיבה. בנשמת אברהם הביא שכיום רק מ38 מעלות מוגדר חולי בכל גופו.
חולי באיבר אחד: הגמרא ביבמות עא, א-ב דנה כיצד יכול מצב שאדם יהיה כשר לפסח בשעת אכילה ולא בשעת עשיה (הקרבה). תירוץ ראשון זה שנגמר לו זמעל"ע בזמן זה (ומכאן הוכחת הרן לרי"ף שהוכרע שצריך זמעל"ע) ותירוץ שני שכאב לו העין ונרפא. מכאן פסק הרמב"ם שחולי באיבר אחד שנרפא מלים מיד וכן הובא בשו"ע לעיל.
כאבי עיניים: מפשט הגמרא ביבמות משמע שכאב עיניים מוגדר חולי באיבר אחד אלא שהנימוקי יוסף כתב שזה בכאב עיניים קל, אבל בכאב עיניים גדול מכיוון ש"שורייני דעינא בליבא תלו" (ע"ז כח:) לכן ממתינים זמעל"ע. וכן פסק בשוע.
היצרות צינור הדמעות – מציאות בה הדמעות לא עוברות בצורה חלקה בצינור שמנקז אותן, הם מתעכבות שם ומתחילות לצבור שיירי תאים וחיידקים עליהם, דבר שיתבטא כהפרשה על פני העין. בשלב זה עוד אין חדירה ללחמית ואין אודם בלחמית. בוימל אברהם (עמ' 576) סיכם את הדעות: המנחת יצחק והגר"מ אליהו החמירו בכך. הציץ אליעזר, הנשמת אברהם בשם הגרשז"א, אבן ישראל והגרח"פ שיינברג הקילו. (ניתן יותר לדקדק בדבריהם אך סכמתי בצורה כללית). וכן הביא בשם ר' אשר וייס ושכן נהג הרב מילר שכל עוד לא היה סימן דלקתי בלחמית או בעפעפיים היה מל.
ירידה בסוכר: הרב גלבר אומר שמתחת ל40 זה חולי בכל גופו וכן הובא במילה שלמה אך אמר לי ר' אשר מילר שלמעשה זה מאוד תלוי בסיפור המקרה – האם היה צריך סיוע פומי, האם זה אחרי ארוחות ועוד. לא כל מקרה של ירידת סוכר יגרום לדחייה של זמעל"ע.
ירידה בריכוז חמצן (סטורציה): בדרך כלל כל עוד היה צורך בסיוע נשימתי זה חולי בכל גופו, לפעמים נותנים סיוע קצר מיד לאחר הלידה ואז מקילים.
תת משקל: באגרות משה ב, קכא כתב שזה לא מוגדר חולי בכל גופו כי זה רק חשש בעלמא שהתינוק לא יעמוד בברית ולכן ניתן למול במשקל תקין, אבל אם היה באינקובטור זה מוכיח שהיה לו חוסר בחיות ולכן צריך להמתין זמעל"ע. וכן כתב בציץ אליעזר יג, פב שכל עוד הרופאים אומרים שזה משקל תקין לברית מלים מיד, וכן הביאו בשם החזון איש. וכן כתב בתשובות והנהגות א תקצא. וכן הביאו בשם הגריש"א במילה שלמה עמ' תט
צהבת: הרפואה כיום מחלקת בין שני סוגי צהבת – צהבת פיזיולוגית וצהבת פתולוגית. צהבת פיזיולוגית נובעת מפירוק של כדוריות אדומות שבהם ה"הים" הופך לבילירובין. הכבד קושר את הבילירובין לסוכר מסוים ובכך הופך אותו מבילירובין "לא ישיר" ל"ישיר", וזה עוזר לפנות אותו החוצה בצואה. כאשר תינוק נולד יש לו הרבה כדוריות, אך לעיתים הכבד לא בשל מספיק בשביל לסלק את הבילירובין ובכך נוצר צהבת שזה הבילירובין ששוקע בעור. ישנם שני סוגי צהבות נוספות שאותם אנו מגדירים מחלה – צהבת המוליטית שבה מסיבות שונות יש פירוק יתר של כדוריות דם. דהיינו לא פירוק בקצב הרגיל שהכבד לא בשל לפנות אותו, אלא פירוק יתר שאינו קשור לפעילות הכבד או צהבת פתולוגית שנובעת מסיבות שונות ומשונות – פגיעה בכבד, רמות סוכר נמוכות בדם ועוד ועוד (זה כבר לחומר הרפואי ולא להלכתי).
לגבי הצהבות שאינם פיזיולוגיות אנחנו מתייחסים אליהם כחולי בכל גופו (כך אמור לצאת מהועדה בקרוב) גם אם לא עלה בפועל מעל מספר מסוים (יש לדון בדבר).
בגמרא בשבת קלד. שנינו ש"האי ינוקא... דירוק ואכתי לא נפל ביה דמיה – ליתרחו עד דנפל ביה דמיה ולימהלוה." – משמע שמחכים עד שתעבור הצהבת ואז ניתן למול אותו וכן פסק בשו"ע רסג, א. הבינו הב"ח והערוה"ש שניתן למול מיד ואין צריך להמתין. על אף שיש לדון מה הכוונה "ירוק" שבגמרא, ואף נראה בראשונים שהכוונה לא לצהוב של ימינו, בפועל כל האחרונים קבלו את שיטת היעב"ץ שמדובר גם על צהוב מכיוון שמדובר בפיקוח נפש.
למעשה, הרב אוירבעך בתחילה היה מתיר למול בצהבת פיזיולוגית מ12 מ"ג, והעיד עליו בספר מילה שלמה שבסוף ימיו היקל גם מ13. בנוסף גם הגרשז"א וגם הגרי נויברט כתבו שמעל 18 זה חולי בכל גופו שצריך זמעל"ע, אלא שהגרי כתב שמתחילים למנות כשזה יורד מ18 והגרשז"א כתב רק כשזה מגיע ל12 מתחילים למנות. בפועל הרב פרופ' שטינברג ניהל איתו דיון בנושא, מכיוון שבימיו רק מהמספר 20 מתחילים להתייחס לזה כמחלה (והיום אף יותר). הדיון לא הגיע למיצוי בגלל פטירת הרב, אך כן יש מקרה שבו למרות שהצהבת עלתה ל19 ואז ירדה ל13 הוא התיר למול בלי דחייה של זמעל"ע, וגם יש עדות שהוא התיר למול בהתבסס על דעת רופא שנכח במקום גם באזור מספר 14. עוד הוא מביא מהגרי"ש אלישיב שכתב לו שאין לזוז מדברי חז"ל ולמול תינוק צהוב. הרב יצחק יוסף כתב שכל עוד לא הגיעו ל25 מ"ג צריך להתייעץ עם הרופאים.
בשבט הלוי ט, רז כתב שעד 14-15 לא מוגדר חולי בכל גופו אבל כדי למול צריך שלא תהיה צהבת כלל ולא תלוי במספר. וכן שמעתי מהרב גלבר כמה פעמים שהרב וואזנר היה מחמיר אפילו עד 8 ושלא צריך להחמיר כך.
הציץ אליעזר יג, פא כתב שאי אפשר להתיר לגמרי צהבת פיזיולוגית כי ברור שחז"ל דברו גם עליה, אלא שלא צריך להמתין עליה זמעל"ע כי נחלקו בכללי הפוסקים האם הצהבת צריך זמעל"ע, ולכן כאן שהרופאים אומרים שאין בזה סכנה ניתן לסמוך על הפוסקים האלו וערוה"ש והמהרש"ם בראשם. לכן אם רואים שהצהבת בתהליך שקיעה וגם הרופאים אומרים שאין סכנה מותר למול.
בספר מילה שלמה הביא שדעת הגריש"א הייתה 12 ובסוף ימיו היקל גם ב13 בירידה ושעד 19 לא מוגדר חולי בכל הגוף. הגרשז"א גם התיר עד 13 והיקל במספרים גבוהים שהם לא חולי בכל הגוף אם לדעת הרופאים הוא נחשב בריא. הרב שלמה מילר אמר למחבר שנחשב חולי בכל גופו רק כשהרופאים מתחילים לדאוג למצבו
ממתי מונים: המהרי"ק (קמו) כתב שאם הבריא ואז חזר החולי מונים רק מסוף החולי השני, גם אם לא היה חולה בכל גופו, כי זה מוכיח שהמחלה לא עברה לגמרי.
הגדרת חולי שבכל גופו – בנשמת אברהם הביא מחלוקת בדבר. בשות מחזה אברהם הביא שמדובר דווקא חולי שיש בו סכנה, אך ביעב"ץ ובמהרש"ם כתבו שגם חולה שאין בו סכנה. הגר"י נויברט כתב לו שמלשון הש"ך שהפנה על כאב עיניים לסימן שכ"ח משמע שמדובר דווקא על חולי שיש בו סכנה, אך נוהגים גם בחולי שאין בו סכנה וכן עולה מדברי הגרשז"א במכתב לרב המחבר.
נולד מהול
הגמרא בקלה מביא ש"ערלתו ודאי דוחה שבת ולא נולד מהול" אחר כך מובא מחלוקת ב"ש ב"ה האם צריך להטיף ממנו דם ודעת רשב"א שלא נחלקו בזה שצריך להטיף לו כי יש לו ערלה כבושה אלא בגר. רב אמר שהלכה כת"ק (שלא צריך להטיף) ודעת שמואל כרשב"א שצריך. בהמשך מובא מקרה שאחד חשש לשמואל ועשה את הילד כרות שפכה ומעמידים שגם לדעת שמואל לא צריך להטיף בשבת. תוס' ובה"ג פסקו שלא צריך כרב אך ר"ח רי"ף רא"ש רמב"ם פסקו כשמואל וכ"פ השו"ע ברסג, ד. הש"ך הביא מהטור שאם נראית לו ערלה כבושה צריך לברך על ההטפה. בערוה"ש הביא שזה מחלוקת ראשונים, לדעת הרמב"ם לא מברכים כי זה ספק ערלה ולפי הגאונים ור"י מברכים וכן קיי"ל (והסביר הר"ן שעל ספק תורה מברכים).
המשכנות יעקב (שהפנה אליו הפת"ש) מביא דיון במטרת הדם ברית. מרוב הראשונים משמע שזה בגלל הערלה כבושה, אך מדברי הרמב"ם משמע שהוא מוגדר נימול לחלוטין ולכן יצא ממנו שהטפת דם ברית זה דין בפני עצמו, וכן משמע בזוהר ובפירוש רש"י. ערוה"ש חלק עליו.
מה הסיבות לאסור מילת גוי והנפק"מ ביניהן – טעמי האיסור, להתלמד, הלכה למעשה.
בגמ' בע"ז כו: כתוב שמותר למול גויים לשם גרות ולא לשם מורנא. רש"י מבין שמורנא זה עניין רפואי שבחינם אסור ובשכר מותר, ולכן על פיו מותר למול גויים בשכר. הרמב"ם בתשובה מסביר אחרת שכל עוד גוי מל לשם מצוות מילה מותר למול אותו, והבעיה זה רק כשהוא עושה זאת לרפואה. (יש קצת לדקדק בדבריו שכתב "ובלבד שיעשה אותה בהודאה לנבואת משה רבינו ע"ה שאמר המצוה מפי הגבורה ומאמין בזה, לא שיעשה אותה מפני צווי אחר" ואז הביא שהנוצרים והישמעאלים גם בכלל זה. בכל אופן לכאורה כאשר גוי מל רק כדי שהילד יראה יהודי וכדו' זה לא בכלל זה)
הב"י בסימן רסו הביא רי"ו שאסור למול גוי וכן פסק הרמ"א בסימן רסג, ה ואילו בסימן רסח הביא השו"ע את לשון הרמב"ם שאם נתכוון העכו"ם למילה מצוה לישראל למול אותו והוסיף הרמ"א שבמקום שמותר לרפאות את הגוי (הש"ך הסביר הכוונה בשכר או בחשש איבה) מותר גם למול. הט"ז בסימן רסג הסביר את האיסור בכך שעל ידי המילה מבטלים את סימן המילה מישראל וכתוב שאברהם עובד על פתח הגיהנום ומציל את מי שנימול. (הגרע"י מקשה על תירוץ זה גם מסימן רסח וגם מהגמרא בעירובין שמוכח שמדובר בסימן רוחני, ולאו דווקא ברית מילה גשמית, ובוודאי שאברהם יכול להבחין גם בגוי נימול)
הלבוש הסביר שאין מלים גויים כדי לא להסיר חרפתם ולהחתימם באות ברית קודש וכן הסכים אור החיים. הש"ך הקשה על הלבוש שברי"ו, רמב"ם ועוד משמע שזה אסור רק מדין לרפא גויים בחינם (כפשט הגמרא בע"ז), וממילא בשכר מותר. וכן משמע מהגר"א שהפנה לסימן רסח. הגרע"י מוסיף שמכיוון שהגמרא דברה רק שאין מעלין את הגויים, יוצא שיהיה מותר למול גם בחינם כי אין לו כרגע מחלה בערלה שיהיה אסור למול מדין "אין מעלין". לעומתם בשו"ת הר צבי יו"ד רטו בשם המעיל צדקה מחזק את הלבוש והט"ז שאמנם מהגמרא משמע שמותר אבל רי"ו הביא זאת מהגאונים, ולכן הוא התכוון להוסיף על גבי הגמרא לאסור גם בשכר וכו' מטעם הלבוש והטז ומסיים: "וזהו פסק למעשה מגדולי המורים הקדמונים, ואין לזוז מדבריהם הקדושים." גם מלשון האג"מ (יו"ד ב, ז) אפשר להבין שאסר למול לפי הבנתו בגמרא שם, אם כי זה לא עיקר התשובה ואולי אין לדקדק משם.
הפת"ש הביא את המעיל צדקה שאם מוכח לכולם שזה לרפואה מותר למול בשכר, אבל אחרת אסור ועוד שיש חשש שיחשבו שהוא יהודי ויהרוג ישראל כמו האיסור למכור טלית מצוייצת (הגרע"י דחה טעם זה מכמה סיבות). הרב הדאי"ה פסק כדבריהם שהם הרוב לשיטתו, ובפרט שהמעיל צדקה הביא מקור לכך מהזוהר. אך הגרע"י חלק עליו וכתב שהם לא הרוב, ובפרט שהגר"א יחד עם הש"ך וכנראה הוא לא חשב שיש הוכחה מהזוהר.
לגבי ערבים האם יש מצווה למולם – בשאגת אריה כתב שלפי הרמב"ם שכל זרע בני קטורה חייבים אז מצוה למולם, אך לפי רש"י שרק בני קטורה עצמם אז אסור למול. ועוד שגם לפי הרמבם אחרי שסנחריב בלבל האומות זה לא שייך. הנו"ב דוחה טענה זו כי היא בנויה על סברת רוב ששייכת רק בישראל ולא בגויים. ביביע אומר ב, יט כתב שמותר למול אך המחמיר תבוא עליו ברכה ואם לא פורע אין איסור כלל כדעת המהר"ם שיק.
בדעת כהן סימן קכז (וכן בעזרת כהן סח) כתב לאסור למול ילדים של אמא גויה כי יבואו להחזיקם כיהודים.[1] גם מדברי הרב עוזיאל עולה שכאשר המילה תעזור להפריד את הילד מהאמא הגויה אז מותר, אבל בכל מקרה אחר אסור.
בציץ אליעזר הפנה לשות הר צבי לעיל ולאות חיים ושלום רסג, ח שכתב להחמיר.
עוד חשוב להעיר שהתוספות בע"ז כתבו שבשכר או בשביל להתלמד ברפואות מותר. ומכאן משמע היתר נוסף גם למי שרוצה להתלמד, אך נראה שזה יהיה רק לש"ך וסיעתו.
סימן רסד
מה דין המילה במל ולא מצץ
המשנה בקלג, א מביאה בסדר המילה שמוצצים ובעמוד ב' מביאה מימרא של רב פפא שמוהל שלא מוצץ זה סכנה ומעבירים אותו. פשט הדברים שהמציצה היא רק משום סכנה ובוודאי שלא מעכב בברית וכן כתב באגרות משה א, רכג.
לעומת זאת במשנה הלכות טז, עה שיש מצוה בכל ברית להטיף דם ברית וזה נעשה על ידי המציצה ולא על ידי החיתוך. אם כי לא כתב למעשה שזה מעכב את המילה אם לא מצצו אבל בשות מנחת יצחק ג, קא כתב שנחלקו בזה האחרונים וגם למי שכתב שלא מעכב הרי "כאילו לא כיפר". וכן הביא בשות לבוש מרדכי סימן ל, וכן מובא בשם המהרי"ל דיסקין.
מה ההגדרה של ציצין המעכבים, מתי חוזרים בשבת ומה גדר פירש
המשנה בשבת קלז, א מסבירה שציצים המעכבים הם בשר החופה את רוב העטרה. בגמרא מפרשים רוב גובהה של עטרה ופירש רש"י, החכם הספרדי ועוד שהגמרא הוסיפה שלא רק רוב היקף אוסר אלא גם רוב גובה במקום אחד. הבית יוסף הביא שבספרד נחלקו האם העטרה זה החוט הסובב או הבשר הגבוה והכריעו שלגבי גובה במקום אחד מדובר על הבשר עצמו אף רוב היקף אוסר גם בחוט הסובב. בשו"ע גם ברסד, ה וגם ברסו, ב הביא רק את רוב גובהה, אך הש"ך העיר שהכוונה גם רוב היקפה. יש לציין את שיטת הבכור שור שהבין בדעת רש"י שהחוט הסובב עצמו הוא העטרה, כמו הדעה שהובאה אצל חכמי ספרד, ולכן אצלו גם היקף וגם גובה זה דווקא בחוט הסובב. במילה שלמה דף קנו האריך במקרים שונים של ציצים האם הם בגדר מעכבים או לא, הרוצה יעיין שם. (לדוג' – האם גם בשטח בשעה 6 מוגדר עטרה, האם מצרפים ציצין גם כשזה לא ברצף, רוב גובה חוט סובב בשבת האם חוזרים, ציצין שאינם דבוקים ועוד.)
נחלקו הראשונים האם גם עור פריעה מוגדר כציצין המעכבים – לדעת הסמ"ג ור"י לא, אך לדעת ר"ת כן וכן הכריעו האחרונים – חת"ס, נו"ב, משנ"ב ולא כחכמת אדם.
לפי הב"י ציצין המעכבים זה גם כשהאיבר רפוי אך לדעת הש"ך זה דווקא בקישוי. הגריש"א (הובא במילה שלמה) אמר שיחזור גם כשהאיבר רפוי, ולא יברך. בשבת רק בקישוי חוזר אם כבר פירש, אך אם רק כשהגיד רך חוזר רק אם לא פירש.
ממתי נחשב פירש – ישנם דעות שמזמן החיתוך (מנורה טהורה), אך למעשה המשנ"ב וערוה"ש הכריעו שכל עוד מתעסק בפריעה לא נחשב שפרש. במילה שלמה כתב שהכוונה שסילק ידיו מהפריעה גם אם לא סיימה כהוגן. וראה עוד שם בעיונים פלפול ארוך האם זה העניין שעוד אוחז בפריעה או שסיים לפרוע מהעטרה.
האם צריך לחזור בשבת? הגמרא בקלג, ב מביאה ברייתא שכל זמן שעוסק במילה חוזר על מעכבין ולא מעכבין אף אם פירש חוזר רק על המעכבין. בגירסת הטור יש מחלוקת האם מה שאמרו שחוזרים על ציצים המעכבין ולא חוזרים על ציצים שאינם מעכבים זה דווקא בשבת או ביום חול. הבית יוסף מביא שמרש"י משמע שזה דווקא בשבת אבל בחול תמיד חוזרים אבל הרמב"ם פסק שגם בסתם לא חוזרים וכן הכריע בט"ז. הטור הביא בסימן רסו את דעת העיטור שגם באינם מעכבים חוזרים אם פירש והסביר הב"י שלדעתו הברייתא היא רק לחד מן דאמר והיא נדחית להלכה. השו"ע ברסד, ה הביא את לשון הרמב"ם והרמ"א הוסיף שבשבת עיין לקמן. בפת"ש הביא השאגת אריה שהעיקר כדרמב"ם ויפה עשה השו"ע שציטט את לשונו, ובפרט אם התינוק חלוש שאין לחזור על ציצין שאינם מעכבים גם בחול. ברסו, ב כתב השו"ע לגבי שבת שאם פירש יחזור רק על ציצין המעכבים.
סימן רסה
הבדלים בין ספרדים לאשכנזים – לפי מי הולכים? אבי הבן או המוהל? ומה הדין בדברים שקשורים לאבי הבן ובדברים שקשורים למוהל? מה המנהגים בסדר הברית?
מתשובות הגריש"א שהובאו במילה שלמה עולה שהולכים אחרי האבא – נפק"מ לברכות ומילה בימים חמישי שישי. לעומת זאת מובא במעין אומר שבשם הרב יצחק יוסף שלמרות שספרדים לא צריכים להקל במילה בחמישי שישי הם יכולים לקחת מוהל אשכנזי שימול ואז זה בסדר. לגבי ההגיה של הברכות אמר הגריש"א שאת ברכת על המילה לא צריך לפי האבא כי זאת ברכה של המוהל אבל בשאר הברכות כן צריך, אך זה לא לעיכובא.
הבדלים בין ספרדים לאשכנזים – מנהג חלק מהספרדים לברך ברכת להכניסו לפני הברית, כן היה המנהג בחלק מהמקומות וכן פסק בילקוט יוסף. לעומת זאת האשכנזים וחלק מיוצאי אפריקה לברך כפשט השו"ע והרמ"א בין מילה לפריעה.
כיום נהוג אצל קהילות הספרדים לברך על בשמים וכן לומר י"ג מידות של רחמים כפי שהביא הבן איש חי.
האם מלים בימים חמישי-שישי בברית דחויה – בבית יוסף הביא תשב"ץ להחמיר בזה אך הש"ך וכן בפת"ש הובא לחלוק עליו. למעשה יש מהספרדים שחששו לכך, וכן פסק בילקוט יוסף. אך הרב משאש ועוד חולקים ולכן גם לספרדים יש על מי לסמוך.
ישנם עוד שינויי נוסח קלים בברכת אשר קדש וקיים את הילד
שאלות רלוונטיות לפני חגים/צומות – האם אוכלים בעלי הברית, מה הדין בצום דחוי – מי אוכל והאם צריך להשלים, מתי נעשית הברית, דגשים בהקשר הזה ועוד.
ט' באב וי"ז בתמוז
זמן הברית: נחלקו הראשונים. המרדכי כתב אחרי חצות, הגהות אשרי כתב אחר זמן מנחה שאומרים בו נחמות והדרכי משה העיר שהמנהג למול מיד אחר הקינות וכן נהג מהרי"ל. השו"ע הביא שמלין אותו אחר הקינות ויש שממתינים עד חצות והרמ"א הוסיף שהמנהג כדעה ראשונה. כה"ח הגר"מ אליהו והגרע"י כתבו שיש הנוהגים אחרי חצות ויש אחרי מנחה.
לגבי שתיית היין: בגמרא בעירובין מ: מובא שלא עושים קידוש כי אין מי שישתה את היין ולא נותנים לקטן שיבוא לקלקול ולהתרגל שכן שותים ביום כיפור. תוס' ור"ת סוברים שחשש הקלקול הוא דווקא בקידוש ביום כיפור שהוא קבוע, אבל לא בברית מילה שזה יותר נדיר. אך הרי"ף רמב"ם הגאונים ועוד שלא נותנים לקטן לשתות. העיטור הביא עוד דעה שיברכו וישמרו את הכוס למוצאי הצום אבל חלק מכמה טעמים (הפסק ועוד.) ברסה, ד פסק השו"ע שבצומות הקלים כשהיולדת נמצאת ויכולה לשתות עושים על היין ונותנים לה אבל בשאר המקרים יעשו בלי יין, והרמ"א פסק את דעת תוס' שמביאים לקטן. המג"א באו"ח תקנט כתב שדווקא לקטן שיש בו דעת, ולא הקטן הנימול, חוץ מיוה"כ שהוא מדאורייתא. לגבי תשעת הימים, נכון לתתו לקטן כמו שעושים בהבדלה (ע"פ רמא תקנא, י)
לגבי אכילת בעלי הברית בי"ז בתמוז: כאשר הצום דחוי בעלי הברית אוכלים (משנ"ב תקנט, לה, ולא כדעת המג"א שהחמיר גם בצומות דחויים). בצום לא דחוי אסור לאכול וזמן הסעודה הוא בלילה אחרי הצום (ט"ז תרפו ב, מג"א תקנט יא). הרב יצחק יוסף (וכן הביאו באוצר הברית) כתב שאין לדחות את הברית לקראת השקיעה כדי להצמידה לסעודה אלא לעשותה בבוקר כמו כל מילה מדין זריזין.
באוצר הברית הביא בשם מהר"ם שיק ועוד שמותר לעשות מציצה עם יין, ועוד בשם הגריש"א שמותר לחטא את הפה ואת הידיים לפני (ושניהם על פי המשנ"ב תקסז, יא שבמקום צער מותר לרחוץ את הפה ורק יזהר להוריד את הראש שלא יגיע לגרון ויהנה).[2]
לגבי הסליחות – השו"ע כתב ברסה, יג שמתפללים הסליחות כרגיל ולא אומרים והוא רחום ולא נפילת אפיים. אך מנהג הרבה מקומות (ע"פ סידור הכלבו, ואחריו לוח א"י להגרי"מ) לקצר גם בסליחות ומסיימים בלה' אלקינו הרחמים והסליחות, אך יש שלא מקצרים וכן נהג החזו"א והגרח"ק.
עוד הערות מהילקוט יוסף: בט' באב דחויה גם המל וגם הפורע פטורים מהצום. בברית בימי בין המיצרים מותר לנגן גם בסעודה אבל לא בברית יצחק. מותר לברך שהחיינו גם בימי בין המצרים וגם לכוון בזה לפטור פרי חדש. מותר להסתפר ולהתגלח לכבוד המילה אך אחר ראש חודש אב (או שבוע שחל בו) יש מתירין ויש אוסרין והעיקר לאסור. מותר להחליף בגדים בשבת חזון גם לאשכנזים שנוהגים כרמ"א.
סיכם את דיני ברית בט' באב בפסקי תשובות:
מנהג האשכנזים (עפ"י הרמ"א) למול מיד עם סיום אמירת הקינות אף שעדיין לפני חצות היום מחזירים את הפרוכת למקומה לכבוד המילה ומדליקים נרות, ומנהג הספרדים (עפ"י המחבר) למול רק אחרי חצות.
אבי הבן ואמו והסנדק והמוהל לובשים בגדי שבת (אבל לא הסבים והסבתות), ומותרים ללבוש כתונת מכובסת ונקיה ויש39 מחמירים בהחלפת הכתונת (אא"כ לבשה משך שעה בשבת או לפני ר"ח), ואין לובשים נעלי עור, וכן שאר עינויים האסורים בט"ב לא הותרו, ולכן אסורים ברחיצה וסיכה וכן ישיבה על כסא וכו' (זולת הסנדק בעת המילה). ונוהגים שאבי הבן, המוהל והסנדק (וסנדק מעומד וקוואטר והמתכבד בכסא של אליהו) מתעטפים בטלית, ונכון להתעטף בטלית שאולה כדי שלא יצטרכו לברך עליו, אבל לא ילבש אבי הבן תפילין, ואלו המלים אחר חצות מותרת העיטוף בטלית ולבישת התפילין כרגיל.
מותר למוהל לתקן צפרניו אף בט"ב לצורך מילה המתקיימת בו ביום, ולרחוץ ידיו בסבון לצורך נקיות וחיטוי, וכן לשטוף פיו בנוזל מחטא מר בכדי למנוע זיהום לתינוק בעת המציצה.
ומברכים ברכות המילה וגם 'שהחיינו' (לנוהגים כן בכל השנה), ובענין המציצה נחלקו הדיעות אם לעשותה ע"י יין כרגיל בכל השנה אם לאו, והמקיל יש לו על מי לסמוך אבל יזהר להטות פיו לצד מטה שלא יגיע היין לגרונו.
ברכת 'אשר קידש ידיד' וכו' מברכין על היין, ונותנים לטעום מהיין ליולדת (וא"צ לשתות רוב כוס) אם נמצאת שם ושמעה ברכת היין (ולא הפסיקה בדיבור עד השתיה), ואם איננה שם יתנוהו לקטן שהגיע לגיל חינוך ברכות (מגיל 6 ומעלה), ונוהגים לקרוא לרך הנימול (או הנולד) בט"ב בשם מנחם או נחמיה, ומותר לאחל לבעלי הברית ברכת 'מזל טוב' ולהראות להם פנים שמחות בשמחה של מצוה.
מיד לאחר המילה יפשיטו בעלי הברית את בגדי השבת, וסעודת הברית מקיימים במוצאי התענית בבשר ויין לכל המוזמנים ללא הגבלה.
בווא"ך נאכ"ט בליל ט"ב אומרים זוהר - איכה ולומדים שאר דברים המותרים בט"ב, ולאחר חצות הלילה יאמרו ז' פעמים ויהי נועם אצל התינוק לשמירה.
ודע, כי תינוק שברית מילתו נדחה משום סיבה רפואית, אם היום שאפשר למולו חל בט"ב אין בשום אופן לדחות המילה למחרת כדי שלא יצטרכו למול בט"ב.
סימן רסו
עירוב לבית כנסת, בין התינוק לבית הכנסת, ללא עירוב כשזה רשות דרבנן על ידי גוי
במשנה בדף קל מובא שלדעת ר' אליעזר מותר להביא את הסכין בשבת דרך רשות הרבים, ולדעת ר"ע כל מלאכה שהיה אפשר לעשות אותה מבעוד יום, כמו הבאת הסכין, אסור לעשותה בשבת. בגמרא מובא בשם ר' אבא בר רב אדא בשם רב יצחק שהיה מקרה ששכחו להביא את הסכין ובשבת הביאו אותו דרך גגות וחצירות שלא כרצון ר"א. שואלת הגמרא ולפי חכמים זה כן מותר? הרי הם אסרו בפסחים אפילו דרך חצרות וגגות אלא זה כדעת ר"ש שגגות וחצרות הן רשות אחת לכלים ששבתו בהם.
הרי"ף מביא שיש מי שפסק כחכמים שאסור, וכן העיטור החמיר כאשר עירבו את החצרות עם הבתים, אך הרא"ש רמב"ם והרי"ף פסקו לגמרי כר"ש. אם כן יוצא שכאשר הסכין או התינוק שבתו בחצרות וגגות ניתן להביאם דרך שם.
לגבי אמירה לגוי: בעירובין סז: מובא מקרה שנשפכו המים החמים שהכינו לתינוק ורבה אומר לאביי שהנוכרי יביא את המים. אביי מקשה על כך ועונה לו רבה שיש הבדל בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה, ואני לא אמרתי לך לומר לגוי לחמם מים אלא רק להביאם. בה"ג גרס קצת אחרת מהרי"ף ונפק"מ להלכה שלפי בה"ג מותר לומר לגוי לעשות גם מלאכות דאורייתא, והשבות שהגמרא דברה עליה היא האמירה לנכרי, אך לפי הרי"ף מותר לומר לו רק לעבור על שבות ולא לעבור על דאורייתא. למעשה עם דעה זו הסכימו הרמב"ם, רמב"ן ורשב"א אלא שנחלקו האם זה לכל מצוה או דווקא למצוות מילה. השו"ע ברסו, ה ובאו"ח שלא, ו פוסק כדעתם שמותר לומר לגוי להעביר רק דרך רשות שהיא לא רשות הרבים. וכך גם במ"ב, מנוחת אהבה ועוד.
הרמ"א ברעו, ב מביא שיש מי שפוסק כמו בה"ג ובעל העיטור שמותר לומר לגוי גם במלאכות דאורייתא במקום מצווה אך כל האחרונים (ב"ח ט"ז מג"א החיד"א ועוד) כתבו שאין לסמוך על זה כלל. המ"ב כותב כשאין אפשרות אחרת הסומך על בה"ג לא הפסיד בפרט שאין בזמנינו רה"ר דאורייתא.[3] וכן פסק בילקוט יוסף ועדיף 2 שעשעוה וכו'
הפרדה בשבת – פסיק רישא או לא
באגרות משה א, קנה כתב שאין בזה משום פסיק רישא וכן הביא בנשמת אברהם בשם הגרשז"א וכן פסק בחזו"ע. לעומת זאת במנחת יצחק כתב שאסור לעשות. בשבט הלוי ד קלד כתב שאם אפשר עדיף להפריד לפני שבת, ואם לא וזה לא פס"ר (בה, קמח כתב שעם ואזלין זה לא) אז אפשר בשבת ואם זה פס"ר צ"ע. הרב חיים מילר מסר שגם הגריש"א וגם שבט הלוי בסוף ימיהם החמירו בזה כי ראו שיוצא דם. (ראה וימל אברהם עמ' 242 הערה 20). ב"זאת בריתי" סיכם את הדברים שמי שיכול בלי הפרדה עדיף בשבת, מי שלא יכול אז רק על הסנדק בסמיכות לברית, ושאין להפריד לפני הברית כי זה יכול לגרום לחולי באיבר אחד שפוסל את הברית.
ברית בשבת: מה מבררים לפני, איך מתנהלת ברית בשבת ומה צריך להכין. האם יש הנחיות מיוחדות לומר להורים לשבת.
קודם כל חשוב לברר האם הברית תתקיים באמת בשבת – שהוא לא יוצא דופן, באיזה שעה נולד – קודם שקיעה וכו', מחלות שדוחות ברית ועוד.
דבר שני שחשוב לברית בשבת הוא האם המשפחה שומרת מצוות או לא. במידה והיא לא שומרת מצוות נחלקו הדעות האם יש למול במקרה כזה – אגרות משה א קנו מתיר למול גם כשיש חילול שבת, ובפרט כאשר אין מוהל אחר שימול. אך חשוב לציין שהדיון אצלו הוא רק שהמוהל רואה חילול שבת.
בשבט הלוי ד קלה כתב שצריך לדחות את הברית כאשר יעשו חילולי שבת בשבילה. בתשובה אחרת ט, רי הוא מדגיש שצריך כן לעשות השתדלות ולשדל את האבא לעשות ברית בלי חילולי שבת, ולא ישר לומר שלא עושים בשבת, ורק כאשר ברור לגמרי שיהיה חילול שבת אז לא לעשות.
במילה שלמה (עמ' תמה) הביא מהגריש"א שכשיהיה חילול שבת המוני לדחות את הברית, אך אם מדובר רק ברכב-2 לא לדחות בגלל זה. בתשובות והנהגות ה, רצ חילק שאם המשפחה תחלל שבת אין לדחות אך אם ההורים יחללו אין למול בשבת וכן ענה הרב אלישיב כאשר קרוב לודאי שיביאו את התינוק ברכב למקום הברית. עוד כתב לגבי שאלה אחרת שרק אם וודאי יהיה חילול שבת יש לדחות את הברית אך אם זה רק ספק לא צריך לדחות.
בציץ אליעזר ו, ג דן בכך בארוכה ומביא שמעיקר הדין אסור לדחות, כי לא דוחים את מצוות התורה ובפרט ברית מילה שלא גזרו בה וכו', אך בשביל מיגדר מילתא אפשר לדחות. הרב יצחק יוסף גם הכריע שהכל תלוי בעיני המורה, האם שייך שם מיגדר מילתא ותועלת לבריתות הבאות או לא. עוד כתב הצעה שיעשו את הברית בשבת מצומצמת ואז כאילו טקס ביום ראשון או הצעות נוספות.
לגבי ההנחיות להורים מצפים לשמוע שאתה זמין כל השבת. אם יש דימום בשבת רוצים לשמוע שאתה נוסע אליהם גם על חשש בלבד. חשוב לעבור על ההנחיות באתר הרבנות לפני המבחן.
ענייני ברית בשבת
הפרדה – נידון לעיל
נתינת גזה בפי התינוק - במילה שלמה (עמ' תמא) הביא מחלוקת: הגריש"א והגרח"פ כתבו שלכתחילה עדיף מוצץ אך אם מרגיעו יותר הגזה מותר. הרב קרליץ אסר משום צובע ויש לדון כששמים יין לבן או מי סוכר. הגרח"פ הוסיף שיש להזהר שלא יסחוט כשמכניס לפיו. בילקוט יוסף התיר בשופי.
טלטול הסכין אחר הברית – הרמ"א ברסו, ב הביא שמותר לטלטל את הסכין כי אין מוקצה לחצי שבת וכן סבר הש"ך, אך הגר"א חלק ופסק כמהרי"ל שאסור, וכ"פ הט"ז והמג"א. גם מלשון המשנ"ב נשמע להחמיר. למעשה הגריש"א והגרשז"א כתבו שבעיקרון אסור לטלטל אך במקום צורך או חשש שינזקו ילדים מותר. הגרב"צ אבא שאול כתב להכין מראש תיק עם דבר היתר ולזרוק את הסכין לתוכה. לגבי סכין חד פעמית הרב גרוס פסק שהוא מוקצה בגלל שמקפיד עליו, אך נראה שאחרי הברית אין בעיה כי כבר לא מקפיד. הגריש"א כתב שלא נחשב מוקצה אחרי הברית, ולא כתב מה דינו לפני הברית.
הכנות נוספות – כל התחבושות צריך לחתוך מראש. אריזות שאפשר לפתוח מראש אך מעטפה סטירלית לא צריך ומותר לחתכה בשבת כמו אריזות מאכל שהתירו. הנו"ב מתיר להרים את הערלה לטלטלה לחול וכן התיר שבט הלוי להפכה כסגולה לזיכרון וכו'.
ברית בט' באב – אשכנזים עושים אחרי הקינות וספרדים אחרי חצות
גדר בין השמשות לעניין שבת – הדעות השונות בעבר ובימינו
בשבת קלה. שנינו שהנולד בין השמשות לא דוחה שבת. המרדכי כתב שאם ראו כוכבים קטנים חוששים לזה לחומרא לא למול בשבת (אם היה במוצאי שבת) ולמול לט' ולא לח'. וכן פסק בשוע רסב, ה אך תמהו בפת"ש שכוכבים קטנים זה מאוחר יותר לכוכבים בינוניים שברסב, ו סמך עליהם בין לקולא בין לחומרא שזה כבר לילה.
לגבי גדר וזמן בין השמשות: בשוע או"ח רסא, ב פסק השו"ע כדעת ר"ת שמרגע ששוקעת השמש ועד שיעור מהלך 3 מיל ורבע (58.5 דקות) זה יום גמור ורק לאחר מכן מתחיל "שקיעה שניה" שהיא שלושת רבעי מיל. ראשונים רבים הסכימו עם ר"ת – ראבד רמבן רשבא ראה ריטבא רן ראש וכו'.
לעומת זאת המנהג הפשוט בירושלים הוא כשיטת הגאונים שאין 2 שקיעות אלא מונים מכיסוי השמש שלושת רבעי מיל. כן הביא החיד"א ועוד, וכן פסק הגר"א. ביבי"ע ז מא ג כתב שאחר שפשט המנהג כדברי הגאונים, במקום ביטול מצות עשה של ובשמיני ימול אין לחוש לסברת ר"ת.
בשבט הלוי א, מט הביא שלדעת המג"א וחת"ס פוסקים לגמרי כר"ת וכן נהגו בחו"ל, אך בארץ התפשט המנהג להחמיר כמנהג הגאונים וכן פסק הרדב"ז וכן נראה דעת שבט הלוי.
לגבי שבת: במילה שלמה הביא בשם הרב אלישיב שאם נולד 30 דקות אחרי השקיעה אפשר למול אותו בשבת, וגם שאפשר לסמוך על הזמן שכתוב בלוחות. בשו"ת אור לציון פסק 27 דקות, חזו"א 35 דקות, והגרשז"א לפי השש"כ 25 דקות. (בהערה הביא מחכם אחד שמנהג הספרדים 20 דקות וכן פסק הילקוט יוסף בשובע שמחות מיביע אומר ז מא ג. אומרים בשם הרב מאזוז 25 דקות)
הטפת דם ברית איפה עושים ולמי
מקום ההטפה – מהראבי"ה ועוד משמע שמקום ההטפה הוא מתחת לעטרה (בעור הפריעה) שם יוצא דם בדרך כלל בברית ולא בעטרה עצמה. וכן פסקו האור לציון א, יא, ציץ אליעזר ח, כט ועוד. לעומת זאת לדעת החזו"א צריך להטיף מהעטרה עצמה. וכתבו האחרונים שבנולד מהול מספיק רק בעטרה, אך בשאר המקרים כגון נימול בגיותו הגרשז"א והגריש"א (הובאו באוצה"ב) פסקו שיטיף משני המקומות. באוצה"ב כתב שיבקש סליחה מהתינוק אך הביא בשם הגרשז"א שלא צריך. לדעת החזו"א לא צריך שיצא טיפת דם ממש, אך רבים חלקו עליו. למעשה, שמעתי מהמוהל המומחה דוד דדון שהנוהל של אגף הגיורים ברבנות הוא להטיף רק במקום פריעה.
סיכום למי מטיפים – נולד מהול ראינו לעיל שנחלקו בגמרא ב"ש וב"ה וכן רב ושמואל. תוס' פסקו כרב, אך שאר הראשונים והשו"ע פסקו כשמואל שכן מטיפים וכך המנהג למעשה. נימול בתוך ח' ובלילה ראינו שלדעת הב"י והשאגת אריה לא מטיפים, לדעת הרמ"א מטיפים לנימול בלילה אך לא תוך ח' ולדעת הש"ך וט"ז מטיפים בשניהם. נימול בגיותו בגמרא שבת קלה, א כתוב שצריך להטיף וכן נפסק ברסח, א. נימול על ידי פסול או גוי הרמ"א ברסד, א כתב שצריך הטפה וכן הבינו הש"ך והגר"א בדעת השו"ע אך הפתש הביא את השאגת אריה שלא צריך.
אם האבא גוי הילד יהודי? האם מלים בשבת?
ד"ר שנקמן – שמעתי מפי הרב גלבר שליט"א: הגהות רעק"א ביו"ד הילכות רס"ו סעיף י"ב כותב לא למול ברית כזאת בשבת בגלל דעת המרש"א מביא מתוספות (אולי יש גם רש"י על זה) שתינוק שנולד ליהודיה מעכו"ם חייב גירות. לכן לא למול כזה ילד בשבת. הרב גלבר סיפר שהרב ואזנר אמר לו: מה שמלת עד היום בשבת-זה בסדר, אבל להבא, אל תמול בשבת תינוק כזה. הרב גלבר מביא בשם הרב וואזנר שאפילו שאין פוסקים להלכה שהתינוק זקוק לגירות, בשבת מתחשבים בכל שיטה שיש משום חומרת השבת. הוא שמע מהרב וייסברג שהרב אלישיב גם פסק כך. שוחחנו הרב גלבר, הרב וייסברג ואני הקטן. הרב וייסברג אישר את הדברים ואמר שהרב אלישיב אכן אמר לא למול בשבת.
לעומת זאת בספר מילה שלמה (עמ' תנח) הביא את הפת"ש שכן מלין בשבת, אך הביא את כורת הברית שהדוחה את מילתו למחר אין מוחין בו, ושות שב ורפא שכתב שאם עזבה האם את הנוכרי מלים. הגריש"א כתב כן למול (וסותר את העדות דלעיל, אך איני יודע מי המאוחר) , אך אם יש גם חשש שיהיה חילול שבת מצד בני המשפחה מצרפים את שני הספיקות לדחות.
האם מותר להשתמש בסכין חד פעמי
כן אך ראוי להקפיד על חרב פיפיות
ברית שנדחית, האם מותר לדחות אותה עוד למרות שאפשר למול?
במילה שלמה הביא בשם הרב אלישיב שאסור, וכן פסק בשבט הלוי ה, קמז וכן הביא בילקוט יוסף מהפרי חדש והברכי יוסף. לעומת זאת בתורה שבעל פה בשם הרב אליהו להתיר לדחות (מקרה אחד היה מדובר בהפסד כלכלי גדול) ועוד סיפור שהרב עמאר התיר לדחות כדי שההורים יתארגנו. ועוד הובאו דעות שונות במוהלים במקרים שהברית תעשה צמוד לשקיעה ואין זמן להתכונן או שממילא היא חלה בימים חמישי וכו' להתיר לדחות.
[1] כדאי לראות בערך "מילת גוי" בויקיפדיה את השתלשלות הדיון ההיסטורי בסוגיה זאת וגם מה שהוביל לתשובת הראי"ה קוק (ותשובה דומה של הרב זוננפלד)
[2] עי' מאמרו של הרב המוהל יצחק ממן בנושא זה, וכתב בסיכומו: נראה שמותר לגרגר מי פה להסרת הזוהמא בתעניות ציבור ובתשעה באב. אך לגבי יום הכיפורים, הלכה היא ולא למעשה, עד שיורו לנו רבותינו את הדרך ילכו בה.
ומכל מקום לגבי מוהל נראה למעשה שמותר גם ביוה"כ לגרגר מי פה לפני ואחרי המציצה, שכבר התירו כן הרב דב ליאור והרב משה שאול קליין (ממשיך דרכו של הרב וואזנר). וכן כתב בנטעי גבריאל (יום הכפורים פנ"ז ס"ח, מהדורת תשס"א עמ' שעה) בשם הגרי"ש אלישיב שמותר למוהל ביום כיפור לשטוף הפה קודם הברית בחומר מר כדי למנוע העברת זיהום לתינוק. וכן כתב בשו"ת עולת יצחק (הרב רצאבי, ח"ב סי' קלט), והוסיף שמוהל שמחטא את פיו קודם הברית ביום כיפור במשקה שאינו ראוי לשתייה, נכון שיעשה זאת בצנעה ולא בפני רבים, שלא ילמדו ממנו הרואים שמותר לשטוף הפה ביום כיפור במשקה שראוי לשתיה.
[3] פרופ' סודי מביא (עמ' 187) ששאל את הגר"י זילברשטיין כאשר המוהל שכח את הכלים ברכב ואין גוי מה לעשות, וענה לו שיבקשו מילד, אך לא אביו יבקש אלא מישהו אחר.
שאלות ותשובות למבחן הרפואי
כיצד משתמשים נכון עם מוסקיטו
מכניסים עד היכן שרוצים ולוקחים כמה מילימטרים אחורה, כדי לא לחתוך יותר מידי מהשיעור שרוצים
כיצד מוודאים סטרליזציה של הכלים
על המעטפה יש סימון צבעוני שמשתנה אחרי הסטרליזציה לצבע אחר כפי שכתוב על המעטפה בה משתמשים.בעיות קרישה מה מעיד על מה? לא מפסיק לדמם, מדמם אחרי שעה, מדמם אחרי 3+ ש'.כדי לענות על השאלה צריך להרחיב בתהליך הקרישה. בעקבות החיתוך נפצע האנדותל שעושה את כלי הדם חלקים ומשחרר חומרים ואדרנלין שגורם שכלי הדם עצמם מתכווצים, ובנוסף תאי הדם מפרישים חומרים שעוזרים ליצירת הקריש (כגון קולגן) אך גם חומרים שבהמשך יפרקו את הקריש. בשלב של הראשון של הקרישה, טסיות דם (טרומבציטים) שהם תאים חסרי גרעין שנמצאים בדם מופעלים על ידי הקולאגן ומתחילים להדבק לאזור הפציעה ובכך לייצר קריש ראשוני. בנוסף הטסיות מפרישות חומרים שיעזרו לגורמי הקרישה (ישנם 13 גורמי קרישה שיוצרים בסופו של דבר קריש יציב) להתחיל לפעול. לכן אם התינוק לא מפסיק לדמם בשלב הראשוני מדובר בבעיה בטסיות.גורמי הקרישה מיוצרים בכבד ונמצאים בדם בפלסמה. הם מפעילים זה את זה בשרשרת. הם מסומנים בספרות רומיות מ1 ועד 13. חלבון מספר 1 I הוא הפיברינוגן שנמצא באופן קבוע בדם (4% מחלבוני הפלאסמה). חלבון מספר 2 II הוא הפרותרומבין שמיוצר בעזרת ויטמין K בכבד. בעקבות הפרשות מהטסיות שנפגשו עם הקולאגן ועם פאקטור X (10) הוא הופך לתרומבין. ישנם שני תהליכים שיכולים ליצור את פאקטור X ובהם מופיעים רוב החלבונים של התהליך. המפגש בין התרומבין לפיברינוגן יצור את הפברין שהוא מעין רשת חוטים לא מסיסה במים שעוזרת ליצירת הקריש הקבוע. בתוך רשת זו נכלאים תאי דם אדומים לבנים וטסיות ובכך נמנע מהדם להמשיך לצאת החוצה ומאידך ממזהמים להיכנס פנימה.איך עובדות החבישות השונות, על מה משפיע ההקסאקפרון?בהמשך לשאלה הקודמת. הסורג'יסל מהווה מחסום שנדבק לפצע ובכך מאפשר לטסיות להדבק וליצור את הקריש דם. בנוסף המפגש בין הדם לתחבושת גורם להורדת הPH באזור ובכך גורם לכלי הדם להתכווץ וממילא לזרימת הדם לרדת. בנוסף הPH הנמוך מהווה מצע פחות מתאים לחיידקים. לעומת זאת הסיבי קולאגן מכילים יוני סידן. הסיבי קולגן עצמם פועלים בצורה הבאה: 1) הפעלת טסיות דם: סיבי הקולגן נקשרים ישירות לטסיות הדם הקשירה הזו מפעילה את הטסיות וגורמת להן לשחרר גורמי קרישה הטסיות המופעלות משנות צורה ונדבקות זו לזו 2) יצירת מטריצה תלת-ממדית: הסיבים יוצרים רשת צפופה שתופסת תאי דם המבנה התלת-ממדי מספק שטח פנים גדול לקרישה הרשת מייצבת את הקריש המתהווה 3) תמיכה בתהליך הקרישה הטבעי: החבישה מכילה קולגן טבעי שדומה לקולגן בגוף זה עוזר בגיוס תאים שמשתתפים בקרישה מזרז את השלבים הסופיים של מפל הקרישה מעבר לכך ליוני סידן יש תפקיד משמעותי בתהליך הקרישה: (סיכום מקלוד, במחילה מכבודכם.. לא הצלחתי למצוא מקור אחר)1) הפעלת פקטורי קרישה: יוני סידן דרושים להפעלת מספר פקטורי קרישה, במיוחד פקטורים IX, X, VII ו-II (פרותרומבין). הם פועלים כקו-פקטורים שמאפשרים לחלבונים אלה לתפקד כראוי. 2) קשירה לממברנות תאים: יוני הסידן מסייעים לפקטורי הקרישה להיקשר לפוספוליפידים בממברנות של טסיות הדם. קשירה זו חיונית ליצירת "במת קרישה" שעליה מתרחשות התגובות הכימיות של הקרישה. 3) גשר מולקולרי: הסידן משמש כגשר מולקולרי המחבר בין חלבוני הקרישה השונים, מה שמאפשר להם לפעול יחד ביעילות. 4) הפעלת טסיות: יוני סידן חיוניים גם לתהליך ההפעלה של טסיות הדם. כאשר טסיות מופעלות, רמותבנוסף לתהליך הקרישה ישנו תהליך שמטרתו לפרק את הקריש דם כדי שהגוף יהיו במצב מאוזן. בתהליך זה החלבון פלסמינוגן הופך לפלסמין שמפרק את הקריש דם. ההקסאקפרון עוצר את המעבר מהפלסמינוגן לפלסמין ובכך מונע את הפירוק של הקריש. וגם מונעת את פעילות הפלסמין עצמו.איך תמול הידרוצלמכיוון שלפעמים מבלבלים בין הידרוצל לבקע (הרניה, קילה) לכן נגדיר כל מצב והאם ניתן למול בו וכיצד.כל בקע זה חדירה של איבר או רקמה לתוך מקום לא תקין. אזור הגיד מועד ל2 סוגי בקעים – בקע מפשעתי ובקע פמורלי. בבקע מפשעתי חלק מהמעי יורד בתעלת המפשעה (שמקבילה לשבילי הזרע) ולפעמים מגיע ממש עד האשכים. ניתן להרגיש גוש כשנוגעים באשכים או בשבילי הזרע בבקע פמורלי המעי יורד לירך במקביל לכלי הדם שעוברים לשם, ניתן להרגיש בחלק העליון של המפשעה.בבקע המפשעתי יש שני סוגים. בבקע בלתי ישיר (הסוג העיקרי אצל ילדים) התעלה שדרכה יורדים האשכים לא סגורה לגמרי, ולפעמים היא יכולה להתרחב ולגרום למעי לרדת לאשכים או לא להסגר לגמרי אצל ילודים. בקע ישיר נגרם עקב החולשה של דפנות הבטן שגורם למעי לעבור דרכם. לפעמים המעי יכול להגיע ממש עד שק האשכים ולפעמים לא כמודגם באיור: בגלל הלחץ על המעי יכול להווצר מצב מסוכן. בכל אופן הטיפול הוא רק בניתוח, כאשר אפשר להחזיר ידנית את המעי הוא לא דחוף כי אין לחץ, אחרת צריך ניתוח חירום.לעומת בקע, הידרוצל הוא הצטברות של נוזלים בין האשכים לשק שמקיף אותם וברוב המקרים הנפיחות לא גורמת לכאב. הנוזלים לפעמים הם נוזלים טבעיים בין תאיים או נוזלים שנוצרו מדלקת וכדו'. בתינוקות ההידרוצל נובע בדרך כלל מחלל שנוצר בין האשכים לשק כשהם ירדו בתעלה, לפעמים הידרוצל מלווה גם בבקע. בחלק גדול מההידרוצלים לא צריך להתערב והמים נספגים לבד, ולפעמים כן צריך ניתוח לסגור את התעלה כדי שלא יתפתח לבקע.באוצר הברית הביא בשם הגרשז"א לא למול הידרוצל. בפועל רוב המקרים הם הידרוצל קל, שרק מותח יותר את העור ולכן צריך לקחת יותר מהשיעור הרגיל, כמה שיותר, כדי שכאשר הנוזלים יספגו הוא לא יראה ערל. במקרים קשים של הידרוצל צריך להתייעץ האם ניתן למול או לחכות לספיגה (או ניתוח)"האם היה לך מקרה מעניין שהיית רוצה לשתף?"בעבר היו אומרים לא לענות דברים כמו היפו וכדו' שמוהל מתחיל לא אמור להתעסק איתם כביכול. לא יודע מה כיום.איך תמול גיד קצר וגיד שקוע?בגיד קצר ישנם שני בעיות עליהם צריך לתת את הדעת – לתפוס שיעור נכון של ערלה ואיחוי טוב. דבר ראשון נסמן עם טוש רפואי את שיעור הערלה הנכון, לאחר מכן נעזר במוסקיטו או בתפיסה רגילה כשאפשר עד שנגיע לשיעור המסומן אותו נחתוך. לגבי הפריעה ישנם שתי שיטות – יש מוהלים שמורידים את כל הפריעה מכיוון שאין לה היכן להתאחות, אך זה גורם לסיכון יותר גדול שהאיבר יתאחה לא טוב וחייבים להנחות את ההורים כראוי כל פעם לדחוק את האיבר כדי שלא נקבל גיד קבור בו עור הבטן מתאחה לראש הגיד. הרווח בשיטה זאת היא שהגיד מתאחה בצורה יפה.השיטה השניה היא להשאיר את כל עור הפריעה, אמנם בהתחלה זה יראה לא טוב, אבל זה מוריד את הסיכון להתאחות לא טוב וגם את הצורך לדחוק כל הזמן.אותה תשובה נכונה לגבי גיד קבור שם רק הדגש להבליט את האיבר לפני הברית, וגם אחר כך להדריך את ההורים לדחוק אותו. עצה טובה היא לחתל עם פישוק רחב ו2 חיתולים, דבר שגורם לאיבר לבלוט.בשני המקרים החבישה עצמה גם קשה כי השקיעה דוחקת את הגיד. כדי להשתמש בחומרים עוצרי דימום ולא להסתמך על החבישה לבדה, וגם להכין חבישה בגודל המתאים כדי שתשב בצורה מדוייקת. עם הגיד גם דק צריך זהירות לא לחבוש לוחץ מידי.האם יש לך הנחיות עבור ברית בערב שבת? אפשר להתקשר ואני עונה גם בשבת ומגיע לבדוק את התינוק – זה מה שחשוב להם לשמוע"מה אתה עושה אם אבי הבן מתעלף?"קודם כל מסיים לטפל בתינוק ומבקש שאחד מהקהל ידאג לאבא, ורק אחרי שסיים עם התינוק בצורה בטוחה אני מתפנה לעזור לאבא.איך תדע שיש נמק שינוי צבע חיוור או כחול/שחור ואי מתן שתן או נתינת שתן עם זרימה חלשה ותינוק לא רגוע.האם ניתן לייצור נמק מבלי לעצור שתן? אם כן מדוע?כן מכיוון שכלי הדם הם יותר חיצוניים לצינור השתן, לכן וודאי שאם אין שתן אז יש עצירת דם, אך ההפך לא נכון.מה מעיד חיורון בעטרה? חסימה של כלי הדם הנכנסים לעטרה או חבישת לוחצת על העטרה (או פטריה)מה יותר גרוע, לבן או שחור?לבן, כי בשחור לפחות יש איזה מעבר של דםמה ההגדרה של תינוק אם חום? איך תבדוק ולמה לא עם היד? מעל 37.5 צריך להיות במעקב, מעל 38 כבר זה חום. מתחת ל36 זה גם בעיה. מה נחשב נמוך. מודדים עם מד חום בפי הטבעת ולא עם הידיים שאי אפשר באמת לדעת איתם בגלל שינויי טמפרטורה.מה הם סוגי האמצעים לסיוע נשימתי? למה נותנים אותם ומתי ניתן למול? משקפי חמצן, סביבה מועשר (אינקובטור) ויש עוד אחד ברח לי השם שמכניס בכוח. נותנים בגלל מצוקה נשימתית, חוסר ספיגה ותלוי מה המקרה, לפיו מחליטים מתי למולמה ההבדל בין העורקים לורידים והנימים? תאר את מחזור הדםמחזור הדם: הלב דוחף את הדם העשיר בחמצן מהחדר השמאלי של הלב דרך אבי העורקים ומשם לעורקים, לעורקיקים ולנימים. הנימים הם החלק במערכת הדם שאחראים על חילוף החומרים בין הדם לאיברים והרקמות שבגוף (דופן הנים דקה, קצב הזרימה בו נמוכה ועוד תכונות נוספות שעוזרות למעבר זה). הנימים אחרי שהחליפו חומרים עם האיברים והרקמות מעבירים את הדם עם החומרים החדשים כגון פחמן דו חמצני אל הורידים, משם על הוריד הנבוב התחתון והעליון ומשם בחזרה אל הלב. מחזור הדם מתחלק לשני חלקים: מחזור הדם הגדול ומחזור הדם הקטן. מחזור הדם הגדול הוא המעבר של הדם מהלב לאיברים והרקמות וחזרה אל הלב. במחזור הדם הקטן הדם יעבור מהלב אל הריאות כדי לשחרר את הפחמן הדו חמצני שהוא קיבל מהאיברים ולקבל חמצן אותו הוא יעביר לאיברים. ובפירוט – החדר השמאלי דוחף דם רווי בחמצן שבסוף התהליך חוזר דרך הורידים לעליה הימינית ומשם לחדר הימיני שדוחף את הדם במחזור הקטן לריאות שם משתחרר הפחמן הדו חמצני ומתקבל חמצן שעובר לעלייה השמאלית ומשם לחדר השמאלי וחוזר חלילה.בעורקים הדם אדום יותר בגלל החמצן, קצב הזרימה הוא בהתאם לדופק של הלב ובלחץ גדול יותר. לעומת זאת בורידים הזרימה חלשה יותר אך מתמשכת (לא לפי קצב הלב) והדם יותר סגלגל בגלל חוסר החמצן. בנימים הזרימה איטית ביותר ומאפשרת מעבר חומרים. את הנימים אי אפשר לראות בעין.איך אתה יודע אם משהו הוא זיהום?זיהום (בלועזית: אינפקציה) הוא תהליך של התיישבות מזיקה של גורם זר באורגניזם פונדקאי. האורגניזם המזהם פועל לניצול משאביו של גוף הפונדקאי כדי להתרבות על חשבונו. האורגניזם המזהם (נקרא גם פתוגן) מפריע לתפקודו הנורמלי של הפונדקאי ויכול לגרום לפצעים כרוניים, נמק, אובדן האיבר המזוהם ואפילו מוות. מערכת החיסון של הפונדקאי מגיבה לזיהום בצורה של דלקת.דלקות יכולות להתבטא בתסמינים של אדמומיות והתחממות של האזור, כתוצאה מזרימת דם לאזור (כדי לעזור בריפוי), נפיחות, כתוצאה מהצטברות נוזלים, כאב, ובפרט כאשר נוגעים, כתוצאה משחרור של כימיקלים שמגרים את קצות העצבים, ואובדן תפקוד של האזור המודלק כתוצאה משילוב של התופעות האחרות.תסמיני הזיהום תלויים בסוג המחלה. ישנם תסמינים שמשפיעים על כל הגוף באופן כללי, כגון עייפות, היעדר תיאבון, ירידה במשקל, חום גבוה, הזעת לילה, צמרמורות וכאבים. תסמינים אחרים יכולים להשפיע על איבר או חלק אחד בגוף כגון פריחה על העור, שיעול או נזלת. בקרב ילדים סימנים כגון טמפרטורת גוף הגבוהה מ-40 מעלות צלזיוס, כיחלון, נשימה מהירה ופריחה עלולים להעיד על הימצאותו של זיהום חמור.אם היה חום 38 לפני הברית מה עושים?רוצים לשמוע שאתה מתייעץ עם מורה הוראה. בעיקרון 38 זה כבר גדר שדוחה ז מעת לעת, אבל זה תלוי בעוד הרבה גורמים – חום בגלל תנאים חיצוניים, חום רגעי ועוד.דו שיח שקרה לאחד המוהלים והרופא בסוף הצדיק אותו כנגד שאלות המפקח – קרה לפני שנים והשמועות אומרות שהיום המצב יותר קל: איך תמול הידרוצל- רק אחרי בירור הגודל האמיתי אחרי חישוב השטח הנפוח של העור שמטעה. ואני לא מל הדרוצל. למה זה אמור להטעות- כי העור נפוח. מה איכפת תחשב כמה נפוח ותוריד בהתאם - כי אז עלול להיות הרבה בשר חשוף ויצמח עור חדש במקומו. אז מה תעשה? לכן אמרתי שאני לא מל הידרוצל. יתכן וזה חוסר ידיעה אבל בסופו של יום יש יותר מומחים ממני ומותר לי להעביר מקרים נדירים אליהם וכנראה שהדרוצל אמיתי גם ככה הרופאים לא יאשרו למול! ואם הרופא אישר ואין עוד מוהל אתה נמצא בג'ונגל ויקח שבועיים לצאת למקום שיש בני אדם (ונגמר לכם הסוללה)!- אני לא אמול. אבל יום השמיני- פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. אני לא יודע למול את התינוק ואני לא אסתכן! ציפו שאומר שאני מל אבל בפועל הנחיות הרבנות שאסור למול הידרוצל! עובדתית יש מקרים רבים של הידרוצל שאין להם משמעות על הברית כי זה רק באשך אבל הידרוצל אמיתי הוא בכיס ומשפיע גם על הגיד כך שלא באמת ניתן לדעת מה השיעור וגם אם תיקח שיעור כראוי יצמח עוד חדש במקום עד שכל הנפיחות ירד והוא יהיה ערל דרבנן ספק דאורייתא ויותר גרוע מכך העור ידבק לעטרה בצורה שההפרדה תהיה פרוצדורה כירורגית. סיכום הנושאים הרפואיים למבחן הסמכת מוהלים מבנה אברי הרבייה ביילודהחלק העליון של האיבר לכיוון הבטן נקרא הצד הדורסלי (שעה 12 - האחורי) והחלק התחתון נקרא הצד האנטריורי (שעה 6 – הקדמי). האיבר מחובר לשרירי האגן על ידי שורש הגיד (radix). השרירים שם יכולים להתכווץ ולמנוע את חזרת הדם מהוורידים שבגיד, וזה מה שגורם לקישוי.גוף הגיד (corpus) מורכב מ3 מבנים גליליים, שני הגלילים בחלק הדורסלי נקראים הקברנוזום (corpus cavernosum) וגליל בודד בחלק האנטריורי נקרא ספונגיוזום (corpus spongiosum). בתוך חלק זה עובר צינור השופכה (אורטרה). הגלילים עשויים מרקמה עם הרבה חללים שדומה לספוג ויש להם יכולת להתקשות.אחריו מגיע נזר העטרה (coronal ridge) שהוא מעין בליטה וכתר. נקרא גם נזר העטרה או חוט הסובבאחריו מגיעה העטרה (glans penis) שהיא למעשה המשך הספונגיוזום שנמצא כאן לבדו והקצה של צינור השופכה (bulb of the urethra) שבתוכו מגיעה יותר רחב לסופו עד לנקב (meatus).מבנה העור שעוטף את גוף הגיד מבפנים לבחוץ: בין הגלילים בחלק הדורסלי יש את הטוניקה אלבוגיניאה, אחר כך סביב שלושת הגלילים שני שכבות של פסיה – פסיה פרופונדה ופסיה סופרפיסיאליס שנקראת גם הדרטוס. השכבה הזאת עוטפת גם את האשכים וגם מגיעה עד החזה. כאשר מורידים את העור (דרמיס) והתת עור בברית זה השכבה שמתגלה. מערכת אספקת הדם: עורק אחד מלווה את השופכן ומספק דם לעטרה. עיוותים במבנה אברי הרביה והשפעתם על ביצוע הברית - כגון: היפוספאדיאס, אפיספאדיאס, פימוסיס, פראפימוסיס, אבר קטן, אבר קרוב לשק האשכים, וכו׳היפוספדיאס – איברי הרביה נוצרים בתינוק עד החודש השלישי להריון. מסיבות שונות שעוד אינם ברורות מספיק לפעמים צינור השופכה לא מגיע עד קצה העטרה אלא מופיע במקום אחר בגיד לכיוון הרגליים, וזה נקרא היפוספדיאס. (העור נסגר כמו ריצרץ מלמטה למעלה במהלך בניית האיבר ולפעמים נעצר באמצע). ישנם רמות שונות של היפו:1) גלנאולארי, הנקב בעטרה עצמה – ברית כרגיל (באישור אורולוג, וכן במקרים הבאים). קורונאלי, הנקב באזור נזר העטרה – אם אין כורדי ברית כרגיל, סובקורונאל – אם אין מומים נוספים אפשר כרגיל אז צריך מאוד להיות זהירים בזה., דיסטאל סאפט – צריך את עור הפריעה, מידסאפט, פרוקסמאל פינלה, פינוסקרוטל, סקרוטל וכו'.בהפיספדיאס הנקב הוא לא במקום לכיוון הבטן, תמיד צריך ניתוח ולכן לא מלים.בפימוזיס הערלה צרה אחרי העטרה ואצל לא ערלים זה יכול ליצור בעיות של זיהומים וכו'. צריך לדעת לחתוך נכון בברית (ולהפריד למי שמפריד), אך אחרי הברית לרוב זה מסתדר, לפעמים כדאי לחתוך קצת עם מספרים בתחילת הברית כדי לשחרר. אם ישארו שאריות ערלה כי לא חתכו טוב זה יכול להוביל למקרה דומה של פאראפימוזיס שבה הערלה צרה בחלק שמתחת לנזר העטרה לכיוון הגוף. במקרה כזה צריך לגזור עם מספריים.אבר קטן וכו' עיין לעיל בתשובות.בדיקת התינוק לפני ברית מילה - כגון: מחלות תורשתיות שיש לחקור אצל הורי הילוד, הבנת דו״ח אשפוז של הילד, סימני מחלה אצל היילוד, סיבות רפואיות המעכבות את ברית המילה, חוסר דם אצל היילוד, צהבת אצל היילוד, וכו׳.איידס, הפטיטיס B מדבקות ולכן במקרים בהם זה מופיע במכתב שחרור או שיש מקרים במשפחה כדאי לעשות את הברית בצורה שלא תדביק את המוהל (כפפות, סט סטרילי, שפופרת וכו').לבדוק האם יש במשפחה מקרים של הימופיליה, ולהערך בהתאם.חוסר דם או אנמיה (מחסור בטרומביצטים) זאת מחלה שאסור למול איתה וצריך לחכות זמעל"ע לאחר שיתרפא. לגבי מומי לב, מום לב כחלוני (שיש מחסור בחמצן ולכן הילד נראה יותר כחול, בפרט באזורים המרוחקים מהלב) אסור למול, אך יש מומי לב אחרים שאם הרופא מתיר למול בהם אז אפשר, רק כדאי לשקול קירבה לבית חולים, ציוד החייאה, והרדמה מקומית.צהבת – צהבת פתולוגית לפי חלק מהדעות דוחה את הברית גם אם לא הגיע לרמה מסוכנת, ויש חולקים. בכל אופן צריך לראות שהצהבת מתייצבת ובמגמת ירידה. צהבת פתולוגית היא כאשר יש גורמי סיכון (חוסר בG6PD, קומבוס חיובי של נוגדנים בין האם לוולד (או שלאמא יש RH שלילי ולתינוק חיובי (בדרך כלל רק בלידה שניה שזה קורה), או התנגדות ABO שלאמא יש A או B ולתינוק דם O. כאשר יש דם B הצהבת תהיה חמורה יותר, תסמינים אחרים של המוליזיה, כל עלייה של מעל 5 מ"ג צהבת ביום). לבתי החולים יש גרפים שבהם מוגדר מה הערכים החריגים בכל מקרה. בצהבת פיזיולוגית צריך לראות שלא עולה מעל ערך מסויים שנחלקו בו הפוסקים שדוחה זמעל"ע, ושיהיה במגמת ירידה.מערכת הדם - כגון: הרכב ותפקיד כל מרכיב, מחזור הדם, דימום עורקי, דימום וורידי, וכו׳מחזור הדם: הלב דוחף את הדם דרך אבי העורקים ומשם לעורקים, לעורקיקים ולנימים. הנימים הם החלק במערכת הדם שאחראים על חילוף החומרים בין הדם לאיברים והרקמות שבגוף (דופן הנים דקה, קצב הזרימה בו נמוכה ועוד תכונות נוספות שעוזרות למעבר זה). הנימים אחרי שהחליפו חומרים עם האיברים והרקמות מעבירים את הדם עם החומרים החדשים כגון פחמן דו חמצני אל הורידים ומשם בחזרה אל הלב. מחזור הדם מתחלק לשני חלקים: מחזור הדם הגדול ומחזור הדם הקטן. מחזור הדם הגדול הוא המעבר של הדם מהלב לאיברים והרקמות וחזרה אל הלב. במחזור הדם הקטן הדם יעבור מהלב אל הריאות כדי לשחרר את הפחמן הדו חמצני שהוא קיבל מהאיברים ולקבל חמצן אותו הוא יעביר לאיברים.מבנה הדם: הדם מורכב מ3 חלקים עיקריים: 1. נוזל הדם – פלסמה 2. כדוריות דם אדומות 3. כדוריות דם לבנות. הפלסמה: מורכב מ90% מים וחומרים נוספים שמומסים בו, בעיקר חלבונים ומלחים ותופס כ55% מנפח הדם. בפלסמה יש 3 חלבונים עיקריים: 1. אלבומין שאחראי על נפח הפלאסמה (ראה באוצר הברית עמ' ז-ח בחשיבות העניין) 2. גלובולין אחראי לזהות חיידקים ולסייע לכדוריות הלבנות להתמודד איתם. 3. פיברינוגן חלבון שקשור לתהליך הקרישה יחד עם גורמים נוספים שבפלסמה.הנחיות להורים לפני ואחרי ברית המילה - כגון: הכנה לברית, תופעות נפוצות וטיפולן, הוראות לשבת ומועדים, יחס למשפחה, חלוק ולבוש מתאים, כללי תשלום, וכו׳.מכשירים וחומרי חבישה לצורך ביצוע ברית המילה - כגון: שיטות וחומרי חבישה, שיטות לעיקור כלים, עבודה בצורה סטרילית, רחיצת ידיים, שדה סטרילי, וכו׳.מעקב וביקורת לאחר ברית המילה - כגון: תהליך ריפוי הפצע, רישום הברית, וכו׳.דימומים - כגון: שטפי דם, שיטות לעצירת דימומים, חומרים לעצירת דימום (כגון: 1.GELFOAM.2 SURGICELL. וכו׳), קרישת דם, גורמי קרישה, הפרעות בקרישת הדם, הלם - סוגים, סיבות, סימנים, אבחנה וטיפול, הלם כתוצאה מאיבוד דם, הבנת קשירה, תפירה וצריבת כלי דם, וכו׳.סיבוכים בברית המילה - כגון: דלקת - (הגדרה, סיבות, סימנים), זיהומים – גורמים והשלכות, מחלות נגיפיות (כגון: הרפס, דלקת של הכבד מסוג "B", מחלת A.I.D.S., וכו׳) מניעת הדבקות, עצירת שתן לאחר ברית המילה, ליקויים במבנה האיבר והפרעות תפקודיות לאחר ברית המילה, חבישה הדוקה, וכו׳.חומרים לטיפול בכאבים - שימוש וסכנות - כגון: אקמולי, נורופן, וכו׳.חומרים למניעת כאבים - שימוש וסכנות - סוכר, יין, ליגנוקיין (עזרקיין), EMLA, קוהול, וכו׳.החייאה - תינוק ומבוגר.מערכת השתן.